"

Jiu-Jitsu is for the protection of individual: the older man week, the child, the lady  and the young woman

anyone who doesn't have the physical attributes to defend themselves

ספורטאי או לוחם?

כשהשכן שלי טען בפניי שג'יו ג'יטסו ברזילאי זו שיטה לא טובה להגנה עצמית כי 'הכל על הרצפה' הייתי צריך להסביר לו את ההבדל בין ג'יו ג'יטסו ברזילאי שאנו מכירים בשמו המקוצר והכללי bjj לגרייסי ג'יו ג'יטסו, את העובדה שהbjj  במתכונתו הספורטיבית גרידא היא באמת שיטה שאין לה קשר ישיר להגנה עצמית ושיש הבדל מהותי בין שני האסכולות שהתפתחו בשנים האחרונות מאותו השורש.

השורש הוא הליו גרייסי. הליו גרייסי בחזונו ראה את הגיו גיטסו כשיטה אולטימטיבית להגנה עצמית והוא התאים אותה כך שתתאים לאדם גם אם הוא חלש פיזית לצרכי הגנה עצמית, לשם כך, הוא פיתח את הג'יו ג'יטסו היפני שמקורו במסורת הלחימה של הסמוראי על פי שני אלמנטים עיקריים והם המנוף והתזמון, המנוף הוא עיקרון טכני שמפצה על כח, כדוגמת הג'ק של המכונית שמאפשר לאדם להרים מכונית, והתזמון מפצה על היעדר זריזות כאשר הוא מאפשר מפגש מדויק עם היריב בנקודת זמן נצרכת.

שיטתו של הליו נתנה משקל להגנה בעמידה נגד מכות והתקפות מקל, סכין ואקדח, גם בקרקע התלמיד מתאמן על טכניקות שיהיו מותאמות להתקפות מכות של היריב. הליו עצמו וגם בניו נלחמו בקרבות אתגר עם מכות וללא מכות ופיתחו את השיטה במעבדת הניסויים הקשוחה של הרחוב הברזילאי, באינספור עימותים הם ליטשו את תורת הלחימה הריאליסטית.


כשרויס גרייסי בנו של הליו נכנס ל cage  הקשוח של ה ufc  באותם ימים (בשונה מהיום, הקרבות היו ללא קטגוריות משקל וללא הגבלת זמן- פשוט מטורף) הוא נכנס עם הידע שמשפחתו פיתחה וחידדה עד לרמה אולטימטיבית. הוא ניצח את אומני הלחימה השונים שהגיעו מעולם הקראטה והאגרוף, הג'ודו והסומו ועוד רבים באלגנטיות שעוררה תדהמה בעולם כולו.
עולם אומנויות הלחימה השתנה מאותה נקודת חשיפה לבלי הכר המהפכה החלה והג'יו ג'יטסו הפך לשיטה מבוקשת מאוד. אולם במהרה, התפתחה תת אבולוציה שטרפה את המומנט ותת ענף בעל אופי חדש התפצל והפך לענף אם לא גזע בשדה החדש.

כרלוס גרייסי ג'וניור בן המשפחה עצמה ('שבט' הגרייסי רחב מאוד) זועק כבר שנים רבות: 'ג'יו ג'יטסו לאולימפיאדה' , הוא המנוע הראשי בתנועה הזו, התנועה לביסוס השיטה כענף ספורטיבי לחלוטין, בארגון שלו מתרגלים אמנם הגנה עצמית אך באופן מינורי בלבד, התכלית היא המדליה, הוא הקים ארגון עצום המשתרע על ארצות רבות וביניהן ישראל ובהצלחה הוא מעלה את רף האיכות בענף המתפתח. הוא אמנם מגיע מהמשפחה ולכן משהו מהריאליזם עדיין טבוע בו, אבל כיום התפתחו תת אסכולות רבות שמתמקדות אך ורק באימון שיביא אותם למקום הראשון באליפות ואין אצלם שום זכר לפיתוח הריאליסטי עליו שקדו הליו גרייסי ומשפחתו.
הענף הוא ספורטיבי לחלוטין, הbjj  אינו מתיימר לתת מענה לצרכי הגנה עצמית, התלמיד שמתחיל את אימוניו במועדון מענף זה אינו פוגש כמעט בטכניקות הגנה עצמית ובצדק, הוא לומד מיד מהלכים שמקריבים את האינסטינקט הנכון שלו להגנה עצמית, מאמן ספורט אחראי ומקצועי דואג שתלמידיו יקטפו הישגים ומדליות, אין זמן להשקיע בסטרייקינג או בטייק דאונס כי אין לזה תועלת לתחרות עצמה, אם בעוד חודש ישנה תחרות, וישנן המון תחרויות בשנה, אז כדאי להתמקד בטכניקות שיביאו את התלמיד לניצחון.

ומה הן אותן טכניקות?
הטכניקות הספורטיביות נובעות באופן ישיר מחוקי התחרות, משיכת גארד היא מהלך כשר ואפילו משובח, דיפ הלף גארד ('הקרב פרצופך מתחת ליריב כדי לגרוף אותו) וברימבולו (עוד מהלך שמביא אותך לגבו של היריב לא לפני שאתה מתגלגל על גבך מול רגלי היריב) שאין להם שום קשר לקרב אמיתי הם ג'וקר מנצח, גרירת ישבן על המזרן מול יריב שמקפץ ימינה ושמאלה זו שגרת אימונים. התלמיד משנן מה יתן לו נקודות וכמה ועד מהרה גם ילמד "לגנוב" זמן בקרב כדי שיניפו את ידיו מעלה בתהילה.
נכון, ישנם מועדוני bjj  שמחזיקים אצלם חוג לאגרוף תאילנדי וכד' אמנם זה נפרד מהשיטה עצמה. איך הם מגדירים את זה? כאן לומדים גם עמידה וגם קרקע, משמע מהם שה bjj  זה החלק ל הקרקע. מה ששונה בגרייסי ג'יו ג'יטסו זה שהשיטה היא מלאה והיא מתייחסת לכל הפאזות של המפגש עם היריב כשיטה אחת מאוחדת.
בריאיון בשנת 2016 עם האחים מנדס שהפכו סמל איכותי למתחרי הספורט bjj  נשאלים האחים על הגנה עצמית ו bjj  ותשובתם המפתיעה או לא היא שמי שרוצה ללמוד הגנה עצמית אז כדאי שילמד קרב מגע!!! לאן התגלגלנו? זהו גנום מחסל שנולד עם כל בריאה חדשה? האלמנט שמחליש את הגן המקורי?

כך, הג'ודו המפואר שכלל מכות ושלל הטלות קטלניות התעדן והפך למוגבל עד מאוד, כי הענף הספורטיבי טרף את השיטה, לא מכות ולא שום זכר לשיטה המפוארת שפיתח ג'יגורו קאנו, לא נוגעים בצוואר ולא נוגעים ברגליים, מטילים לפי החוקים והנה נולדה לה שיטה חדשה, ג'ודו ספורטיבי מעודן ויפה.
כך, הקראטה נטרף גם הוא, מה שבמקור היה קטלני והורג בשדה הקרב של מלחמת העולם השניה מהרה התעדן עד מאוד וחוקי הספורט התחרותיים עיקרו את השיטה לחלוטין, המתחרה נפסל על כל מכה שחרגה מגבולות העוצמה והדיוק ולעומת זאת המתחרה ש"מציג" את המכה באופן משכנע מקבל נקודה בדרכו לפודיום הנחשק.
הסגנונות הספורטיביים מתפתחים באופן הזה, כדי לשרת את הקהל הרחב ולספק לו צפייה משעשעת, פופולריות, הפופ של מוסיקת אומנויות הלחימה, צלילים מרגשים ומתקתקים.

למעשה, אם אשאל על ידי הורה המחפש שיטה שתיתן לילד שלו כלים להגנה עצמית לא אמליץ על מועדון ספורט bjj ובוודאי שעדיפה עבורו כל שיטה ריאליסטית אחרת כגון, דניס הישרדות, קרב מגע ,אגרוף ועוד… כאן הוא ילמד שקרב מתחיל במכות והטלות ושצריך לדעת לחטוף כדי לשרוד, כי סירסו את הג'יו ג'יטסו המקורי, כי לקחו כאן חרב סמוראי והפכו אותה לאלת גומי, להישכב על הגב בסיטואציה של קרב אמיתי על אספלט ולחכות שהתוקף ינסה לעבור לך את הגארד זה דימיוני בדיוק כמו קרב נקודות בקראטה, ספורט זה ספורט וזה לא שונה מטניס או כדורסל, ישנם חוקים וכדי לנצח צריך להיות ספורטאי!
מה שהזוי בכל הענין הזה זה שאדם שנרשם לחוג ג'יו ג'יטסו ברזילאי משוכנע שהוא עומד לקבל ידע בהגנה עצמית וכלים שיהפכו אותו ללוחם כי השיטה מוזכרת כיסוד לכל הכנה של לוחם זירת mma  ומה שקורה בפועל זה שהוא מוצא את עצמו מתחרה תוך 3 חודשים בקטגורית חגורות לבנות והמדליה הראשונה תשאב אותו לעולם שכלל לא עניין אותו מלכתחילה.

אין ברצוני להכפיש את השיטה הספורטיבית, מעלותיה בצידה, התלמיד בוודאי יהנה ובוודאי יפתח כושר מצוין, תחרויות יקנו לו ביטחון עצמי, ממש כמו כל ענף ספורטיבי אחר. דברי באים לתת הבנה ולשפוך אור על ההבדל העצום שבין הbjj  לבין הגרייסי ג'יו ג'יטסו ששמר על המאפיין המרכזי שלו שהוא הגנה עצמית.
בראשית התפתחות הג'יו ג'יטסו הברזילאי בישראל אני עצמי מינפתי ודחפתי בהפקת התחרויות הראשונות בתחום, תלמידי הניפו גם הניפו מדליות רבות, נסחפתי לעולם הזה בבלבול שנבע מאי ידיעה, לא ידעתי מה ההבדל והאדם שכיוון אותי ושיחרר אותי מהבלבול הזה הוא רויס גרייסי שבאופן מושכל ודידקטי חיזק אצלי את ההכרה שמה שבאמת אני רוצה זו שיטה שהופכת אותי ללוחם. בהדרגה ובאופן מבוקר כיוונתי את הארגון בישראל לריאליזם ולמסורת הלוחמים של המשפחה המפתחת. ספורטאי זה יפה וחשוב ומי שאוהב את זה אז מצויין, ברכה והצלחה, ביטחון עצמי וגם סיפוק מניצחונות זה טוב, אמנם כדאי לשאול: מה באמת רציתי לכתחילה? למה הגעתי למועדון אומנויות לחימה? ביקשתי ללמוד הגנה עצמית או שרציתי לעמוד על הפודיום? רציתי להיות לוחם או ספורטאי?
 
מאמר מאת דוד בנימין
כל הזכויות שמורות לכותב המאמר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.